Osmium על » מְגַלֶה

בשל נקודת ההתכה הגבוהה שלו, רק במאה ה -18 פלטינה גולמית הותכה בהצלחה בפעם הראשונה. נעשה על ידי ריכוז אור השמש במראה קעורה גדולה. בשנת 1797, הכימאי והפוליטיקאי הצרפתי אנטואן-פרנסואה דה פורקרוי התקרב מאוד לגילוי אוסמיום במהלך ניתוחיו של שאריות בלתי מסיסות של עפרות פלטינה. עבודה ראשונית זו על מתכות מקבוצת פלטינה נבנתה על ידי הכימאי והמינרלוג סמיתסון טננט ועל ידי הכימאי והפיזיקאי ויליאם הייד וולאסטון, שמאוחר יותר הפך למזכיר החברה המלכותית. וולאסטון, שהתרכז בשאריות פלטינה מסיסות בקלות, גילה פלדיום ורודיום בתחילת המאה ה-19. בשנים 1803 ו-1804, כשהוא מתרכז בשאריות המסיסות פחות, גילה טננט אירידיום ואוסמיום. רק בשנת 1844 גילה הכימאי הגרמני-בלטי קרל ארנסט קלאוס את הרותניום.

ניסוייו של טננט בשנת 1803 החלו בחקר שאריות פלטינה יבשה. על ידי המסת שאריות אשלגן חנקתי (KNO3, מלח האשלגן של חומצה חנקתית) והוספת מים, הוא יצר תחמוצת מתכתית נדיפה. טננט בודד בסופו של דבר אוסמיום מתכתי מתמיסה זו של שאריות פלטינה באשלגן חנקתי. המתכת קיבלה את שמה על שם אוסמה osme,  המילה היוונית העתיקה לריח, בגלל ריח התחמוצת הנדיפה שלה. ב-1813 התמנה טננט לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קיימברידג'.